ביום ראשון יתקיים טקס הענקת פרסי האוסקר 2022 בהנחיית איימי שומר, וונדה סייקס ורג'ינה הול. פרסים יחולקו ב-23 קטגוריות (כמה מהן נראה בשידור חי? הויכוח עוד ער אז נחיה ונראה); לרוב יש 12-11 סרטים זוכים (ועוד 4 סרטים זוכים בקטגוריות של סרט תעודה, סרט תעודה קצר, סרט קצר וסרט אנימציה קצר, שנדיר שמועמדים בקטגוריות נוספות).
על פי מספר המועמדויות, אהבו את "כוחו של הכלב" ואת "חולית" (שלא מועמד אמנם לבימוי) עם 12 ו-10 מועמדויות (בהתאמה). השאלה היא כמה האהבה הזאת חזקה ותתבטא גם בזכיות. לא נראה ששני הסרטים האלה יצאו בידיים ריקות כמו הסרטים המפסידים ביותר בהיסטוריה: "נקודת מפנה" ו"צבע הארגמן" (עם 11 מועמדויות), "כנופיות ניו יורק", "חלום אמריקאי", "אומץ אמיתי" ו"האירי" (עם 10) שלא זכו באף פרס, אך מסתמן שהם לא יגרפו יותר מארבעה פרסים כל אחד.
הנה התחזית לזוכים-
סרט: כוחו של הכלב, בלפסט, סיפור הפרברים, ליקריץ פיצה, הנהגת של מר יוסוקה, חולית, אל תסתכלו למעלה, משפחה מנצחת, קודה, סמטת הסיוטים. בימוי: ג'יין קמפיון (כוחו של הכלב), קנת' בראנה (בלפסט), סטיבן ספילברג (סיפור הפרברים), פול תומאס אנדרסון (ליקריץ פיצה), ריוסוקה הימג'וצי (הנהגת של מר יוסוקה).
זו תהיה הפתעה אם "כוחו של הכלב" לא יזכה בפרס הסרט בהתחשב בהיסטוריה. השניים היחידים שמאיימים עליו הם "בלפסט" שלא מועמד לעריכה (או לצילום), וזה לא סימן טוב בשבילו, והוא לא זכה בשום פרס מקדים (איגוד המפיקים, איגוד השחקנים, איגוד הבמאים, גלובוס הזהב) ושום סרט לא זכה באוסקר בלי לזכות לפחות באחד מהם. "קודה" הולך וצובר פרסים ותאוצה, אבל הוא מועמד לשלושה פרסים בלבד, ויותר מ-70 שנה לא זכה סרט שהיה מועמד לכל כך מעט פרסים, ובתקופה הזאת גם לא זכה סרט שלא היה מועמד לבימוי או לעריכה.
כך או כך, פרס הבימוי ילך לג'יין קמפיון. מקווה שהיא תכתוב נאום (היא צפויה לזכות גם על התסריט) כי היא לא נואמת טובה בשליפה מהשרוול (שתשלוף משם דף עם שורות כתובות).
הוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר 2022 (ה-94 במספר) של האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע, ובראשם "חולית" עם 10 מועמדויות, "כוחו של הכלב" עם 12 ו"בלפסט" עם 7. הטקס יתקיים ב-27.3 ועדיין לא הודיעו מי ינחה את הטקס.
הסרט היפני "הנהגת של מר יוסוקה" מועמד לסרט הטוב ביותר, בנוסף לבימוי, לתסריט המעובד ולסרט הזר הטוב ביותר. "לברוח" הדני הוא הסרט הראשון בהיסטוריה שמועמד בשלוש הקטגוריות האלה: סרט זר, סרט אנימציה וסרט תעודה.
השנה חזרו לעשרה סרטים מועמדים לסרט הטוב ביותר (טעות איומה). קנת' בראנה מועמד כמפיק, במאי והתסריטאי של "בלפסט" שמבוסס על ילדותו (הוא לא משחק בסרט). עם המועמדות לתסריט מקורי הוא האדם שהיה מועמד בהכי הרבה קטגוריות אי פעם (8! שלוש השנה ועוד חמש בעבר: שחקן ראשי, שחקן משנה, תסריט מעובד וסרט קצר), והשנה יזכה לראשונה בפרס.
ג'יין קמפיון, האישה השנייה שהיתה מועמדת לבימוי (על "הפסנתר" מ-1993), היא הראשונה שקוצרת מועמדות שנייה בקטגוריה, בתקווה שלא נצטרך לציין דברים כאלה יותר וישפטו סרט על פי טיבו ולא המין של מי שעומד מאחוריו. היא זכתה על התסריט של "הפסנתר" ומועמדת השנה גם על התסריט של "כוחו של הכלב". "סיפור הפרברים" מ-1961 הוא הסרט היחיד שהיה מועמד ב-12 קטגוריות וזכה ב-11, כולל לסרט הטוב ביותר (ההפסד היחיד היה בקטגוריית התסריט, שבה לא נוטים לזכות סרטים מוזיקליים). הגרסה של סטיבן ספילברג מועמדת ל-7 וכנראה תצא בידיים ריקות.
"חולית" מועמד ל-10 פרסים, וצפוי לזכות על עיצוב אמנותי, צליל, אפקטים חזותיים ואיפור. הגרסה של דיויד לינץ' מ-1984 היתה מועמדת בקטגוריה אחת בלבד (צליל).
"בלפסט" אינו מועמד לעריכה (או לצילום), מה שעלול לפגוע בסיכוייו לזכות, אך נגיע לתחזית הזוכים לקראת הטקס עצמו.
הוכרזו המועמדים לפרסי האוסקר 2021 (ה-93 במספר). בשנה שעברה נערך הטקס ב-9.2, התאריך הכי מוקדם בשנה אי פעם, והשנה ייערך ב-25.4, התאריך הכי מאוחר בשנה. בשל הקורונה שמשגעת את העולם הוארך בחודשיים (עד לסוף פברואר) טווח הזמן שבו על הסרטים להיות "מוקרנים", שגם לכך יש הגדרות רופפות השנה, בתקווה שבשנה הקרובה תהיה התקדמות לכיוון הנורמליות בעולם. כך או כך, הטקס יתקיים השנה. שום אירוע או מלחמה (אפילו לא עולמית שנייה) לא גרמו לביטול הטקס.
עד השנה רק 4 נשים היו מועמדות על בימוי (לינה וורטמיולר על "שבע יפהפיות", ג'יין קמפיון על "הפסנתר", סופיה קופולה על "אבודים בטוקיו" וקת'רין ביגלו שזכתה על "מטען הכאב"), והשנה יש 2 שמועמדות. קלואי זאו מועמדת לא רק על בימוי "ארץ נוודות" אלא גם כמפיקת הסרט, התסריטאית והעורכת שלו, כמו האחים כהן עם "ארץ קשוחה" (2007). הם זכו בשלוש קטגוריות אך לא זכו על העריכה. רק וולט דיסני זכה בארבעה פסלונים בטקס אחד (כמפיק סרט תיעודי, סרט תיעודי קצר, סרט קצר וסרט אנימציה קצר). בארבע קטגוריות המשחק צפויים לזכות צ'דוויק בוסמן, אנדרה דיי, דניאל קלוּיה ומישהי לא-שחורה. בכך יוכלו להתגאות שבאותה שנה זכתה במאית ושלושה שחקנים שחורים, שלושתם -אגב- על תפקידים של אנשים שחיו במציאות. וגם פרס התסריט המקורי מתחרים אישה (במאית "צעירה ומבטיחה") וקוריאני (במאי "מינארי"), בשנה שיותר מתמיד בולט שנשחק המונח "הטוב ביותר" כי רעש ויחסי ציבור קובעים את הטון.
בכל שנה יש הבדל בין הסרטים המצליחים ביותר לאלו שמועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר אך השנה יותר מתמיד מדובר באוסף של סרטים אפרוריים די מדכאים, על נושאים רציניים מאוד בקטגוריות המובילות. אין נתונים של הכנסות/מספר צפיות של הסרטים המועמדים כי בתי הקולנוע בכל העולם היו סגורים, אך אם היה מדובר בשנה רגילה ללא ספק הרווחים של המועמדים לסרט הטוב ביותר לא היו גבוהים. אולם יש לזכור שיש סרטים צבעוניים וקלילים יותר נדחו בשנה וצפויים להיות מועמדים בשנה הבאה לסרט הטוב ביותר, ביניהם "סיפור הפרברים" של סטיבן ספילברג, The French Dispatch של וס אנדרסון ו"חולית" של דני וילנב (שלושתם יהיו מועמדים גם לעיצוב אמנותי ו/או תלבושות), ובקטגוריות אחרות "מוות על הנילוס" של קנת' בראנה, Bios עם טום הנקס, "מקום שקט 2", "האלמנה השחורה", "מכסחי השדים" החדש, הסרט המוזיקלי In the Heights (על פי המחזמר של לין מנואל מירנדה), "אהבה בשחקים: מאווריק" (מועמד בטוח על צליל), "ראיה והדרקון האחרון" המצויר של דיסני, וסרט ג'יימס בונד "אין זמן למות".
מי מועמד השנה? גלן קלוז מועמדת בפעם ה-8; מלבדה אף שחקן או שחקנית לא היה מועמדים יותר מ-6 פעמים מבלי לזכות בפרס. ככל הנראה תשבור את השיא המפוקפק הזה שלה.
לקמפ פאוורס מועמדויות על שני הסרטים הראשונים שלו. הוא מועמד על התסריט המעובד של "לילה אחד במיאמי" ועם פיטר דוקטר כבמאי סרט האנימציה של "נשמה".
"מולאן" המצויר מ-1998 היה מועמד בקטגוריית הפס-קול, והחידוש מ-2020 מועמד על תלבושות ועל אפקטים חזותיים.
מהשנה יחולקו פרסים ב-23 קטגוריות בלבד במקום 24. החל מ-1963 נוספה באופן לא קבוע קטגוריה ל"אפקטים קוליים" לצד קטגוריית הצליל, שבהמשך קיבלה קביעות עם השם "עריכת אפקטים קוליים" עד 1999, אז שונה השם ל"עריכת צליל", בעוד אחרי כמה שנים קטגוריית "צליל" הפכה ל"ערבול צליל". מכיוון שלמצביע הממוצע אין מושג איך להבדיל בין ההישגים בערבול צליל לעריכת צליל אוחדו החל מהשנה שתי הקטגוריות.
וודי אלן הוא אחד מיוצרי הסרטים הפוריים ביותר בקולנוע, בעל פרסונה קולנועית ייחודית ומוכרת. הוא נולד ב-1 בדצמבר 1935 והתחיל את הקריירה שלו כסטנדאפיסט, כתב לתכניות טלוויזיה, פרסם מאמרים מצחיקים לכתבי עת, כתב מחזות, כולל "שחק אותה, סם" (הוא כיכב בגרסת הסרט אך לא ביים אותו).
ל"קח את הכסף וברח", הסרט הראשון שאלן כתב וביים, יימלאו 50 השנה. לכבודו הסקירה הזאת על כל אחד מ-49 סרטי הקולנוע שהוא כתב וביים (כולל החלק שלו ב"סיפורי ניו יורק"). את הטובים ראיתי כבר פעמים רבות (את המעולים ראיתי פעמים רבות מאוד), ואת הגרועים ראיתי בפעם השנייה בשביל לכתוב עליהם.
טקס הענקת פרסי האוסקר יתקיים ב-4.3 (הטקס נערך ביום ראשון האחרון של פברואר ואחת לארבע שנים הוא נדחה בשבוע בגלל אולימפיאדת החורף). את הטקס ינחה בפעם השנייה ברציפות, למרבה הצער, ג'ימי קימל. כבר נמאס לי מכל הבדיחות על המעטפה (בגלל הפאשלה המטופשת בשנה שעברה עם וורן ביטי שנתן לפיי דאנווי לקרוא את הזוכה הלא נכון [במעטפה היה כתוב "אמה סטון, לה לה לנד" שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר] במקום להגיד "רק דקה, יש פה טעות, נתנו לי את המעטפה הלא נכונה").
באופן חסר תקדים, ב-4 מתוך 5 השנים האחרונות היתה הפרדה בין הזוכה בסרט הטוב ביותר לזוכה בבימוי: "אור ירח" זכה לסרט בעוד דמיאל שאזל זכה על בימוי "לה לה לנד" (2016), "ספוטלייט" ואלחנדרו ג'י. אינארטו על "האיש שנולד מחדש" (2015), "שתים עשרה שנים של עבדות" ואלפונסו קוארון על "כוח משיכה" (2013), "ארגו" (2012) ואנג לי על "חיי פיי" (2012). לשם השוואה, ההפרדה קרתה 5 פעמים בין 1970 ל-2000. ונראה שגם השנה זה יקרה!
בשנה שעברה, לראשונה מאז 1997, אף אחד מארבעת השחקנים הזוכים (קייסי אפלק, אמה סטון, מהרשלה עלי וויולה דיויס) לא גילם דמות שמבוססת על אדם אמיתי. זה צפוי להשתנות השנה עם זכייה של גארי אולדמן על תפקידו כווינסטון צ'רצ'יל ואולי גם בקטגוריית שחקנית המשנה. "שעה אפלה" צפוי לזכות גם באיפור, בדומה ל"גברת הברזל" ו"אדית פיאף- החיים בוורוד" שהפכו את מריל סטריפ ומריון קוטיאר הזוכות (בהתאמה) לנשים מפורסמות.
ב-6 מתוך 7 השנים האחרונות היתה הפרדה גם בין הזוכה בסרט לזוכה בעריכה (וגם אז רק פעם אחת זה הלך לזוכה בבימוי): "אור ירח" ו"הסרבן" (2016), "ספוטלייט" ו"מקס הזועם: כביש הזעם" (2015), "בירדמן" ו"ויפלאש" (2014), "שתים עשרה שנים של עבדות" ו"כוח משיכה" (2013), "הארטיסט" ו"נערה עם קעקוע דרקון" (2011), "נאום המלך" ו"הרשת החברתית" (2010).
רשימת המועמדים לפרסי האוסקר 2018:
סרט 1. "דנקרק"
2. "חוטים נסתרים"
3. "צורת המים"
4. "ליידי בירד"
5. "תברח"
6. "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
7. "שעה אפלה"
8. "העיתון"
9. "קרא לי בשמך"
* צפוי לזכות: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם איגוד המפיקים ובפרס צוות השחקנים הטוב ביותר מטעם איגוד השחקנים. הסרט היחיד שזכה בשני הפרסים המקדימים האלה ולא זכה באוסקר: "מיס סאנשיין הקטנה" (2006) שהפסיד ל"השתולים". בזה וב"צורת המים" יש דמות ראשית נשית. הפעם האחרונה שזכה סרט עם שחקנית ראשית היה "מיליון דולר בייבי" (2004).
* הסרט האחרון שזכה בפרס הסרט מבלי להיות מועמד לבימוי: "ארגו" (2012).
* מייקל סטולברג משתתף בשלושה סרטים: "העיתון", "קרא לי בשמך" ו"צורת המים"!
ב"ליידי בירד" משחקים טימות'י שאלמיי (גם ב"קרא לי בשמך"), קת'רין ניוטון ולוקאס הדג'ס (שניהם גם ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי") וטרייסי לטס ("העיתון").
כיילב לנדרי ג'ונס מופיע ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" וב"תברח" (וגם ב-The Florida Project) וברדלי ויטפורד ב"תברח" וב"העיתון".
אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. בשבועות הקרובים נפרסם סקירות שונות על האוסקר, עד פרסום התחזית שלי לזוכים של השנה לקראת הטקס שיתקיים ביום ראשון ה-22.2.
הפעם נתמקד בקטגוריית הפס-קול. מוסיקה היא מרכיב חשוב מאוד בסרט. אם תערכו רשימה של הסרטים המפורסמים ביותר אי פעם, לרובם יש מוסיקה או נעימה מוכרות. לפעמים יש חמישה מועמדים טובים בקטגוריה, ולפעמים יש כאלו שלא ברור איך לא היו מועמדים, במיוחד בשנים שלא כל החמישה באמת ראוייים לציון או זכורים בכלל. הנה 27 דוגמאות לסרטים שלא היו מועמדים לאוסקר על מוסיקה, והיו צריכים.
ברנרד הרמן, מלחינו הקבוע של אלפרד היצ'קוק, היה מועמד לאוסקר חמש פעמים וזכה פעם אחת. אף מועמדות לא היתה לסרט של היצ'קוק. אלו הן רק שתי דוגמאות למוסיקה מדהימה וכל כך מזוהה עם הסרטים המדוברים. (גם "ורטיגו" ראוי לציון, אז הנה ציינתי אותו.)
ב-59' הזוכה היה "בן חור" (שזכה ב-11 אוסקרים). המועמדים האחרים: "יומנה של אנה פרנק", "על החוף", "סיפורה של נזירה" ו"דו שיח בחדר המיטות" (Pillow Talk).
ב-60' הזוכה היה "אקסודוס" הנהדר. הומעמדים האחרים: "שבעת המופלאים" הבלתי נשכח, "ספרטקטוס", "אלמר גנטרי" ו"אלאמו".
אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. בשבועות הקרובים נפרסם סקירות שונות על האוסקר, עד פרסום התחזית שלי לזוכים של השנה לקראת הטקס שיתקיים ביום ראשון ה-22.2.
אחד הדברים המרגשים בטקס הוא הנאומים, כמובן, בעיקר כשהזוכה מופתע, אך לא רק. לא את כולם ניתן למצוא (עדיין) ביוטיוב (ובגלל עניין מטופש של זכויות יוצרים הורידו את הקטעים מתוך הסרטים של המועמדים). יש נאומי זכייה מפורסמים יותר (כמו של קובה גודינג ג'וניור ושל מאט דיימון ובן אפלק בעקבותיו, ג'ק פאלאנס, נאומה השני של סאלי פילד, אדריאן ברודי, גריר גארסן, ונסה רדגרייב, האלי בארי, אנג'לינה ג'ולי, שני נאומי הזכייה של רוברטו בניני), אך הנה מספר זכיות ונאומים בלתי נשכחים, מרגשים, ייחודים ו/או יוצאי דופן. שחקנים, תסריטאים ובמאים מדברים, לרוב, יותר טוב מאנשי צוות מאחורי הקלעים. הנה שבעה:
שחקנית משנה (1993)
אנה פקווין ("הפסנתר"), הזוכה השניה הכי צעירה אי פעם ועל סרטה הראשון, היתה מועמדת מול הולי הנטר (ששיחקה איתה כשחקנית ראשית על "הפסנתר" [וזכתה], לכן שמחתה הגדולה, והיתה מועמדת גם למשנה על "הפירמה"), רוזי פרז ("ללא פחד"), אמה תומפסון ("בשם האב") ווינונה ריידר ("עידן התמימות"). היא המומה בצורה מרגשת וגם מצליחה בסוף להודות בצורה יפה לאנשים הנכונים. היא לא היתה מועמדת שוב לאוסקר אך בניגוד לרוב הילדים-שחקנים היא לא נעלמה וממשיכה לשחק, כולל סרטי "אקס-מן" ועד לאחרונה כיכבה בסדרה "דם אמיתי".
"הארטיסט" יהיה הסרט הטוב ביותר, ומתוכו ז'אן דוז'ארדין לפרס השחקן הראשי.
איזה כיף שביום ראשון יתקיים טקס האוסקר 2012 (בלילה בין ראשון ה-24.2, לשני על פי שעוננו). איזה כיף שהשנה לא ברור לגמרי מי יזכה בכל הקטגוריות. האם "הוגו" ילך בעקבות "כנופיות ניו יורק" של סקורסיזה, שהיה מועמד ל-10 פרסים ויצא בידיים ריקות, או "הטייס" של סקורסיזה שהיה מועמד ל-13 פרסים וזכה בחמישה (כולל לעריכה, צילום, עיצוב אמנותי ותלבושות – הסרט היחיד בהיסטוריה שזכה בכל ארבעת הפרסים האלה מבלי לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר)? "הארטיסט" יזכה, אמנם, בסרט הטוב ביותר, אך כנראה שלא יגבר על "הוגו" בכל הקטגוריות.
האם יזכו את במאי "הארטיסט" בשלושה פרסים – על בימוי, תסריט ועריכה? קשה להאמין אך לא בלתי אפשרי. האם תהיה הפתעה באחת מקטגוריות המשחק?
הסרט הטוב ביותר
השנה, לראשונה, יש תשעה סרטים מועמדים לסרט הטוב ביותר. "הארטיסט" יזכה בפרס. אל תאמינו לאנשים שינסו להסביר למה יכולה להיות הפתעה. לא בגלל שמדובר בסרט הטוב ביותר של השנה (מה הקשר?), אלא מכיוון שמדובר בסרט אילם, שמצדיע לקולנוע (האמריקאי), ומסופר בו על שני שחקנים.
במאי
כשהוכרזו המועמדים חשבתי שמישל הזנוויציוס, במאי "הארטיסט" שיזכה בפרס הסרט, לא בהכרח יזכה בעצמו בפרס. הוא יזכה. מרטין סקורסיזה זכה בפרס הבימוי על "השתולים" ולא נראה שיזכה באוסקר השני שלו על "הוגו" על אף שבמאים שזכו באוסקר שני עשו זאת לרוב שנים ספורות אחרי הזכייה הראשונה שלהם. וודי אלן, שלא יגיע לטקס, זכה באוסקר על בימוי "הרומן שלי עם אנני" (שעליו זכה גם בפרס התסריט, וכמו כן זכה על התסריט של "חנה ואחיותיה").
אי אפשר לנתק את "חלף עם הרוח", "לורנס איש ערב" או "הסנדק" מהמוסיקה שלהם. יש סרטים טובים עם מוסיקה חסרת ייחוד, ויש סרטים לא טובים עם מוסיקה טובה; וברשימה זאת סרטים שונים ומגוונים: סרטים עם נעימות מפורסמות (הארי פוטר, שודדי הקריביים), סרטים עם מוסיקה שאולי יותר מפורסמת מהסרטים (רקוויאם לחלום, מצב רוח לאהבה) וסרטים שאי אפשר לחשוב עליהם ללא המוסיקה שבהם (נער החידות ממומביי).
הכוונה ברשימה הזאת למוסיקה מקורית בלבד ולא לשירים, כלומר: אין סרטים של קווינטין טרנטינו, "מולן רוז'" או "עד קצה העולם", מה-גם שכמעט כבר אין סרטים עם אוסף שירים מרשים (דוגמת "טריינספוטינג", "לשבור את הגלים" ו"לילות בוגי" מהעשור הקודם).
המוסיקה הדרמתית בסרט הפעולה של אנג לי שמתרחש בסין מצליחה בחוכמה להיות סינית מבלי לצרום לאוזני הקהל המערבי. עם קטעים של יו-יו מה על הצ'לו, הפתיע טאן דן וזכה באוסקר על פס-קול על פני המועמד המוביל באותה שנה:
הנס זימר (יחד עם ליסה ג'ררד) כתב מוסיקה בומבסטית כיאה לאפוס ההיסטורי שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. זימר כתב גם את הנעימות המוכרות של שני סרטים אחרים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: "איש הגשם" (1988) ו"הנהג של מיס דייזי" (1989), והוא הלחין גם את המוסיקה של "האביר האפל" (2009), "הכי טוב שיש" (1997), "רומן על אמת" (1993), "תלמה ולואיז" (1991) ו"מלך האריות" (1994), שעליו זכה באוסקר היחיד שלו.
המוסיקה של שיגרו אומביאשי ומייקל גלאסו מלאה אווירה ומתח כמו ריקוד, כמו ההלוך-ושוב שמנהלים שתי הדמויות בסרט מהונג קונג של וונג קאר ואי, שיש בו יותר מוסיקה מדיאלוגים.
פס הקול של הסרט הצרפתי המקסים הזה כולל קטעים שמחים, עצובים, מרוממים וקצביים- בדיוק כמו הדמות של אמלי. עד היום, שמונה שנים אחרי, משתמשים במספר רצועות שהלחין יאן טירסן בקדימונים וכתבות בטלוויזיה.
ג'ון ויליאמס, המלחין הקבוע של סטיבן ספילברג, הצליח למצוא נעימת נושא מקסימה שהפכה מיד למזוהה עם הקוסם הצעיר, בדיוק כמו אלו שהלחין לסופרמן, אינדיאנה ג'ונס, מלחמת הכוכבים, אי-טי והכריש במלתעות.
מוסיקת הפסנתר הרפטטיבית של פיליפ גלאס עוזרת לשלב בין העלילות שמתרחשות בשלושה עשורים שונים בשלושה מקומות שונים בעולם. הקטע הבא הוא מהפתיחה, אך לא ממש מהתחלת הסרט.
קלאוס בדלט, מלחין גרמני די אלמוני, אחראי לנעימה הסוחפת בסרט הראשון בטרילוגיה המצליחה, אך משום מה לא עבד על שני סרטי ההמשך והוחלף בהנס זימר, שהביא אותו להוליווד.
בכמה צלילים בודדים ועצובים על הגיטרה הצליח המלחין הארגנטינאי גוסטבו סנטואליה ללכוד את החיבור בין שני הגברים שנפגשו והתאהבו על ההר, וזכה באוסקר הראשון שלו. הוא זכה באוסקר השני שנה לאחר מכן על "בבל" (2006).
אי.אר. רהמן כתב את המוסיקה ללמעלה ממאה סרטים הודיים. לפני שהלחין את המוסיקה לסרט ולשירים של "נער החידות ממומביי" הלחין את המוסיקה ל"אליזבת' תור הזהב" (2007) שביים שאקר קאפור, יליד פקיסטן. ואני מרשה לעצמי להמר שבשנים הקרובות נראה גרסת מחזמר של הסרט בברודווי.
אין הרבה סרטים שעל רקע כתוביות הסיום שלהם מדוקלמת שירה, במקרה הזה אודה לזמיר של המשורר ג'ון קיטס, מושא אהבתה של הדמות הראשית בסרט, פאני ברון שעליה כתב את השיר שעל שמו קרוי הסרט. מדובר בדרמה רומנטית על משורר ואהבה בלתי אפשרית, סיפור קטן שמתפרש על פני שלוש שנים בכפר בלונדון.
בארבעת סרטיה מאז "הפסנתר" (1993) המעולה והמקורי, לא הצליחה התסריטאית והבמאית ג'יין קמפיון להוציא תחת ידיה סרט מצוין. ב"כוכב בהיר" היא חוזרת למאה ה-19 שבה התרחשו "הפסנתר" ו"דיוקנה של גברת" (1996), וכמו כל סרטיה, הוא יפה לעין, הצילום נהדר והמשחק טוב, וגם הפעם ניצבת אישה במרכז העלילה: פאני היא צעירה סקרנית בעלת השכלה, חובבת אופנה, שבאה ממשפחה אמידה המתאהבת במשורר העני והלא מוערך ג'ון קיטס. הם יודעים מראש שהם לא יכולים להיות ביחד בשל מעמדו.
